מדרגות לגן עדן: שבילי הלימוד על הטראסות של אל אקצא': פרויקט חינוך במסגרת הג'יהאד להיאחזות בהר הבית
מדרגות לגן עדן: שבילי הלימוד על הטראסות של אל אקצא': פרויקט חינוך במסגרת הג'יהאד להיאחזות בהר הבית
בימים אלו (סוף נובמבר) נערכת ברחבת מסגד אל אקצא' תחרות "שינון הקוראן" למשפחות ממזרח ירושלים. התחרות, בה נבחנים המשתתפים בידע ובשינון הקוראן בעל פה, נערכת על "הטראסות של אל אקצא'" והיא נמשכת יומיים שלמים. מטרת התחרות על הטראסות היא להגביר את הנוכחות של המוסלמים בהר הבית.
לפני מספר ימים, כך נודע לנו ממקורותינו, החליט הוקף הירדני, שמנהל את המסגדים במתחם הקדוש, להעביר את כל עריכת חוזי הנישואין מהמשרדים של בית המשפט הרעי במזרח ירושלים, אל רחבת אל אקצא', צעד שגם הוא נועד להגביר את הנוכחות של המוסלמים במסגדים.
הטראסות
"הטראסות, עליהן נערכת תחרות הקוראן, שופצו לפני מספר שנים על ידי התנועה האסלאמית הצפונית בישראל בסיוע של מספר עמותות אסלאמיות בהן כאלו שהוצאו מחוץ לחוק וזאת כחלק מאמציה של התנועה האסלאמית להגביר את נוכחות האחים המוסלמים באל אקצא', עליו אמר שיח' ראאד צלאח שהוא בסכנה.
הטראסות, 30 במספר, נבנו בתקופה העות'מאנית והוזנחו במהלך השנים, עד הופעת התנועה האסלאמית על הר הבית. מדובר במבני אבן ארוכים, בגובה מטר מעל פני הקרקע, שלעיתים מובילות אליהן מספר מדרגות. המבנים רחבים למדי וניתן להתאסף עליהם בקבוצות של עשרות אנשים לעתים.
כיום יש בהר 41 טראסות בסך הכל ורבות מהן מציינות אירועים פלסטינים ושמות של אנשי דת ומוטיבים מתולדות האסלאם. אחת הטראסות, למשל, נקראת על שם מחנות הפליטים "צברא ושתילה", בהם טבחו הנוצרים בפלסטינים ב-1982.
בימים אלו (סוף נובמבר) נערכת ברחבת מסגד אל אקצא' תחרות "שינון הקוראן" למשפחות ממזרח ירושלים. התחרות, בה נבחנים המשתתפים בידע ובשינון הקוראן בעל פה, נערכת על "הטראסות של אל אקצא'" והיא נמשכת יומיים שלמים. מטרת התחרות על הטראסות היא להגביר את הנוכחות של המוסלמים בהר הבית.
לפני מספר ימים, כך נודע לנו ממקורותינו, החליט הוקף הירדני, שמנהל את המסגדים במתחם הקדוש, להעביר את כל עריכת חוזי הנישואין מהמשרדים של בית המשפט הרעי במזרח ירושלים, אל רחבת אל אקצא', צעד שגם הוא נועד להגביר את הנוכחות של המוסלמים במסגדים.
הטראסות
"הטראסות, עליהן נערכת תחרות הקוראן, שופצו לפני מספר שנים על ידי התנועה האסלאמית הצפונית בישראל בסיוע של מספר עמותות אסלאמיות בהן כאלו שהוצאו מחוץ לחוק וזאת כחלק מאמציה של התנועה האסלאמית להגביר את נוכחות האחים המוסלמים באל אקצא', עליו אמר שיח' ראאד צלאח שהוא בסכנה.
הטראסות, 30 במספר, נבנו בתקופה העות'מאנית והוזנחו במהלך השנים, עד הופעת התנועה האסלאמית על הר הבית. מדובר במבני אבן ארוכים, בגובה מטר מעל פני הקרקע, שלעיתים מובילות אליהן מספר מדרגות. המבנים רחבים למדי וניתן להתאסף עליהם בקבוצות של עשרות אנשים לעתים.
כיום יש בהר 41 טראסות בסך הכל ורבות מהן מציינות אירועים פלסטינים ושמות של אנשי דת ומוטיבים מתולדות האסלאם. אחת הטראסות, למשל, נקראת על שם מחנות הפליטים "צברא ושתילה", בהם טבחו הנוצרים בפלסטינים ב-1982.
מיזם הלימוד של התנועה האסלאמית
כבר בסוף שנות ה-90 החלה התנועה האסלאמית של ראאד צלאח, לצד אגודת "אל אצלאח" מעזה, אגודה שמזוהה עם חמאס, לשפץ 38 טרסות מתוך 41 הקיימות.
עד סוף שנות ה-90 נערכו שיעורי דת על הטראסות. בימי שלישי, לנשים ובימי חמישי, לגברים, אבל בשנת 2000, לאחר עלייתו של אריאל שרון להר הבית, אירוע שנתן את האות לפריצת "אינתיפאדת אל אקצא'", נחנכו הטראסות בטקס רשמי.
פעילותן הורחבה מאוד בשנת 2004 ואז הוחלט כי שיעורי הדת הניתנים חינם לכל דורש, על הטראסות במסגרת פרויקט "שבילי הלימוד", יערכו בכל ימות השבוע, משעות הבוקר ועד שעות הערב.
על פי דיווחים ממזרח ירושלים, פעלה ישראל פעם אחר פעם כדי למנוע את הפעילות על הטראסות, בעיקר משום שמדובר באחד הפרויקטים הגדולים של התנועה האסלאמית הצפונית, שהוצאה בעצמה אל מחוץ לחוק, אבל בכל זאת הטראסות פעילות גם כיום במשך שעות היום ומושכות אליהן, על פי חלק מהדיווחים, אלפים של מוסלמים ממזרח ירושלים ומרחבי ישראל.
את חוגי הלימוד על הטראסות מפעילים כיום עשרות מתנדבים, אנשי ונשות התנועה האסלאמית. הנשים, על פי תחקיר קצר שערכנו, הן חברות מוכרות בתנועת ה"מראביטאת" של התנועה האסלאמית הצפונית, אשר הוצאו אל מחוץ לחוק.
המדריכים, נשים וגברים עורכים חוגי תפילה וקריאה ולימודי שריעה, אסלאם, חינוך, חיי המשפחה ועוד והם מרתקים מאות ואלפים של תלמידים לטראסות ולרחבת אל אקצא'.
מוסד "עמארת אל אקצא'", שותף במימון החוגים ובעבודות השיפוץ, למרות שאין לו כל מעמד רשמי על ההר ואף שהוצא אל מחוץ לחוק. חמאס, מצדה, מאיימת פעם אחר פעם על ישראל מפני הפגיעה בטראסות של אל אקצא', וקובעת כי כל פגיעה בהן, תיחשב פריצה לתוך המסגדים והשתלטות ישראלית עליהן.
התנועה האסלאמית הצפונית קובעת כי פרויקט שבילי הלימוד על הטראסות הוא "חלק מתפיסת הרבאט" (מצודות הספר של חילות האסלאם), קרי, ההיאחזות בהר הבית, חובה שבעצמה מגלמת את אחת מצורות הג'יהאד.
התנועה האסלאמית בישראל איננה מסתירה את קשריה לפרויקט ובחלק מהראיונות אומרים בכיריה, לרבות שיח' ראאד צלאח, כי "מטרת פרויקט השבילים על הטארסות היא להקרין ולהאיר את אל אקצא' בתודעה דתית". צלאח אף אמר "הנשים והגברים הפעילים על הטראסות ובשבילי הלימוד ממלאים תפקיד הירואי והכיבוש מבין היטב שהם הפכו להיות עצם בגרונו...".
הכשרת מדריכים לפרויקט האחיזה במסגדים
גם התנועה האסלאמית הדרומית בישראל השיקה לפני מספר שנים פרויקט משלה, "עיון אל בראק", להכשרת מדריכי תיירים ונוער במסגדים בירושלים. הפרויקט מאורגן ע"י אגודת אל- אקצא', מטעמה של התנועה האסלאמית הדרומית (כפר קאסם). מטרת הפרויקט היא לעורר מודעות ל"סכנה הנשקפת למסגדים" תחת ישראל ולטפח הזדהות עם המסגדים. ההכשרה, אותה עוברים 100 מדריכים, כוללת ידע תיאורטי דתי והתנסות מעשית בהדרכה. "הייתי מודאג ממצבו של מסגד אל אקצא' וכעת אני חשה שייכת אליו יותר ולאחר שקיבלתי ידע עמוק והיסטורי...", אמר אחד המדריכים.
הסיורים נערכים בשבילי מתחם הר הבית, במסגדים השונים, בבית היתומים ובספריית אל אקצא'. מנכ"ל אגודת אל אקצא' אמר "מטרתם של המדריכים המוסמכים במסגדים, היא לענות על הצורך הגובר מצד המתפללים ועל דרישתם להיכרות עם המקום וזו הדרך לטפח ולחזק את ההזדהות עם המקום".
עד לאחרונה הכשירה האגודה 100 צעירים וצעירות שאומנו להדריך את המבקרים על פי "הנרטיב הנכון". ההכשרה כוללת לימודים בנושאים היסטוריים, פוליטיים, מדעיים וחברתיים. ההדרכה כוללת הרצאה אודות ניסיון ההצתה של הר הבית ע"י יהודי תימהוני (סטיב רוהן) בשנת 1969.
לצד הפרויקט הזה מפעילה התנועה האסלאמית הצפונית כבר מספר שנים את פרויקט "שיירות אל בראק" (שמו של הכותל המערבי בכתבי האסלאם) ואת פרויקט "שיירות אל אקצא'", שמטרתם להסיע אלפי מוסלמים, חברי התנועה הצפונית מישראל, אל הר הבית ואל הטראסות. בשנת 2017, על פי דו"ח רשמי, ממנה טורקיה למעלה מ-2000 אוטובוסים, שלקחו חלק בפרויקט "שיירות אל אקצא'" ו"שיירות אל בראק".
המראביטאת על הר הבית
חוגי הנשים החלו לפעול כבר בשנת 2010 תחת ה"מראביטאת" ואת הפעילות כולה רכזה חלואני. רבות מהמורות המפעילות את "שבילי הלימוד" על "הטראסות", גם כיום, הן נשות ה"מראביטאת", בהן בכירת ה"מראביטאת", הנאדי חלואני, וחברותיה, ח'דיג'ה ח'ויס ועאידה סדאוי. כל הנשים האלו הורחקו עשרות פעמים מהר הבית בצו של משטרת ירושלים ולכן הן מקיימות את חוגי הדת והלימוד, שאמורים היו להתקיים על הטראסות, בשערי הכניסה להר הבית.
על פי חלק מהדיווחים, בשנת 2010 חל מהפך של ממש בהיקף הנוכחות של המוסלמים בטראסות של רחבת הר הבית, עם תחילת חוגי הנשים ובשנת 2014 כבר היו רשומות 500 תלמידות סטודנטיות בחוגי הלימוד השונים.
חלק מקבוצות הנשים הפעילות על הטראסות מתמקמות במכוון, לפי דבריהן בראיונות, ליד שער המוגרבים, דרכו מגיעים היהודים לביקור ברחבת אל אקצא'. בביקור שערכנו במקום מצאנו את חבורות הנשים על הטראסות ונראה כי הן משמשות כמעין "כיתות כוננות" לכל דבר ועניין. החוגים שמנהלות נשים הופכים לעתים לקבוצות תצפית ומעקב אחר המתפללים היהודים,
הנשים עצמן מדברות בראיונות על "היותן במצב שלא התגייסות תמידית על הטראסות של אל אקצא', ועל חובת האחיזה והשמירה על ההר". כך גם חלואני, ח'ויס וסדאוי. על פי חלק מהעדויות, מבינות הנשים שמשטרת ישראל ממעטת לעצור נשים בכלל ונשים מוסלמיות בפרט, ולפיכך יש להן, ל"מראביטאת", סיכוי טוב יותר לפעול ביתר חופשיות.
הנשים אומרות בשלל ראיונות בתקשורת הערבית, כי "חברותן בחוגי הלימוד על הטראסות" הן בבחינת "מימוש עצמי" של הנשים", שחלק גדול מהן מצוידות ב"אייפדים" ובמצלמות לצורך מילוי משימות התיעוד של היהודים על ההר וחלקן, כמו הנאדי חלואני, משמשות כעיתונאיות עבור ערוצי התקשורת המזוהים עם האחים המוסלמים והחמאס. כשלושים מהנשים עוטות צעיף עם פס בצבע זהב, גם במהלך הפעילות על הטראסות.
לפי מקורות במזרח העיר, הנשים האלו מופיעות ב"רשימה השחורה" של משטרת ירושלים, ובשפתן היא נקראת "רשימת הזהב", והחברות בה זוכות לכבוד רב.
כבר בסוף שנות ה-90 החלה התנועה האסלאמית של ראאד צלאח, לצד אגודת "אל אצלאח" מעזה, אגודה שמזוהה עם חמאס, לשפץ 38 טרסות מתוך 41 הקיימות.
עד סוף שנות ה-90 נערכו שיעורי דת על הטראסות. בימי שלישי, לנשים ובימי חמישי, לגברים, אבל בשנת 2000, לאחר עלייתו של אריאל שרון להר הבית, אירוע שנתן את האות לפריצת "אינתיפאדת אל אקצא'", נחנכו הטראסות בטקס רשמי.
פעילותן הורחבה מאוד בשנת 2004 ואז הוחלט כי שיעורי הדת הניתנים חינם לכל דורש, על הטראסות במסגרת פרויקט "שבילי הלימוד", יערכו בכל ימות השבוע, משעות הבוקר ועד שעות הערב.
על פי דיווחים ממזרח ירושלים, פעלה ישראל פעם אחר פעם כדי למנוע את הפעילות על הטראסות, בעיקר משום שמדובר באחד הפרויקטים הגדולים של התנועה האסלאמית הצפונית, שהוצאה בעצמה אל מחוץ לחוק, אבל בכל זאת הטראסות פעילות גם כיום במשך שעות היום ומושכות אליהן, על פי חלק מהדיווחים, אלפים של מוסלמים ממזרח ירושלים ומרחבי ישראל.
את חוגי הלימוד על הטראסות מפעילים כיום עשרות מתנדבים, אנשי ונשות התנועה האסלאמית. הנשים, על פי תחקיר קצר שערכנו, הן חברות מוכרות בתנועת ה"מראביטאת" של התנועה האסלאמית הצפונית, אשר הוצאו אל מחוץ לחוק.
המדריכים, נשים וגברים עורכים חוגי תפילה וקריאה ולימודי שריעה, אסלאם, חינוך, חיי המשפחה ועוד והם מרתקים מאות ואלפים של תלמידים לטראסות ולרחבת אל אקצא'.
מוסד "עמארת אל אקצא'", שותף במימון החוגים ובעבודות השיפוץ, למרות שאין לו כל מעמד רשמי על ההר ואף שהוצא אל מחוץ לחוק. חמאס, מצדה, מאיימת פעם אחר פעם על ישראל מפני הפגיעה בטראסות של אל אקצא', וקובעת כי כל פגיעה בהן, תיחשב פריצה לתוך המסגדים והשתלטות ישראלית עליהן.
התנועה האסלאמית הצפונית קובעת כי פרויקט שבילי הלימוד על הטראסות הוא "חלק מתפיסת הרבאט" (מצודות הספר של חילות האסלאם), קרי, ההיאחזות בהר הבית, חובה שבעצמה מגלמת את אחת מצורות הג'יהאד.
התנועה האסלאמית בישראל איננה מסתירה את קשריה לפרויקט ובחלק מהראיונות אומרים בכיריה, לרבות שיח' ראאד צלאח, כי "מטרת פרויקט השבילים על הטארסות היא להקרין ולהאיר את אל אקצא' בתודעה דתית". צלאח אף אמר "הנשים והגברים הפעילים על הטראסות ובשבילי הלימוד ממלאים תפקיד הירואי והכיבוש מבין היטב שהם הפכו להיות עצם בגרונו...".
הכשרת מדריכים לפרויקט האחיזה במסגדים
גם התנועה האסלאמית הדרומית בישראל השיקה לפני מספר שנים פרויקט משלה, "עיון אל בראק", להכשרת מדריכי תיירים ונוער במסגדים בירושלים. הפרויקט מאורגן ע"י אגודת אל- אקצא', מטעמה של התנועה האסלאמית הדרומית (כפר קאסם). מטרת הפרויקט היא לעורר מודעות ל"סכנה הנשקפת למסגדים" תחת ישראל ולטפח הזדהות עם המסגדים. ההכשרה, אותה עוברים 100 מדריכים, כוללת ידע תיאורטי דתי והתנסות מעשית בהדרכה. "הייתי מודאג ממצבו של מסגד אל אקצא' וכעת אני חשה שייכת אליו יותר ולאחר שקיבלתי ידע עמוק והיסטורי...", אמר אחד המדריכים.
הסיורים נערכים בשבילי מתחם הר הבית, במסגדים השונים, בבית היתומים ובספריית אל אקצא'. מנכ"ל אגודת אל אקצא' אמר "מטרתם של המדריכים המוסמכים במסגדים, היא לענות על הצורך הגובר מצד המתפללים ועל דרישתם להיכרות עם המקום וזו הדרך לטפח ולחזק את ההזדהות עם המקום".
עד לאחרונה הכשירה האגודה 100 צעירים וצעירות שאומנו להדריך את המבקרים על פי "הנרטיב הנכון". ההכשרה כוללת לימודים בנושאים היסטוריים, פוליטיים, מדעיים וחברתיים. ההדרכה כוללת הרצאה אודות ניסיון ההצתה של הר הבית ע"י יהודי תימהוני (סטיב רוהן) בשנת 1969.
לצד הפרויקט הזה מפעילה התנועה האסלאמית הצפונית כבר מספר שנים את פרויקט "שיירות אל בראק" (שמו של הכותל המערבי בכתבי האסלאם) ואת פרויקט "שיירות אל אקצא'", שמטרתם להסיע אלפי מוסלמים, חברי התנועה הצפונית מישראל, אל הר הבית ואל הטראסות. בשנת 2017, על פי דו"ח רשמי, ממנה טורקיה למעלה מ-2000 אוטובוסים, שלקחו חלק בפרויקט "שיירות אל אקצא'" ו"שיירות אל בראק".
המראביטאת על הר הבית
חוגי הנשים החלו לפעול כבר בשנת 2010 תחת ה"מראביטאת" ואת הפעילות כולה רכזה חלואני. רבות מהמורות המפעילות את "שבילי הלימוד" על "הטראסות", גם כיום, הן נשות ה"מראביטאת", בהן בכירת ה"מראביטאת", הנאדי חלואני, וחברותיה, ח'דיג'ה ח'ויס ועאידה סדאוי. כל הנשים האלו הורחקו עשרות פעמים מהר הבית בצו של משטרת ירושלים ולכן הן מקיימות את חוגי הדת והלימוד, שאמורים היו להתקיים על הטראסות, בשערי הכניסה להר הבית.
על פי חלק מהדיווחים, בשנת 2010 חל מהפך של ממש בהיקף הנוכחות של המוסלמים בטראסות של רחבת הר הבית, עם תחילת חוגי הנשים ובשנת 2014 כבר היו רשומות 500 תלמידות סטודנטיות בחוגי הלימוד השונים.
חלק מקבוצות הנשים הפעילות על הטראסות מתמקמות במכוון, לפי דבריהן בראיונות, ליד שער המוגרבים, דרכו מגיעים היהודים לביקור ברחבת אל אקצא'. בביקור שערכנו במקום מצאנו את חבורות הנשים על הטראסות ונראה כי הן משמשות כמעין "כיתות כוננות" לכל דבר ועניין. החוגים שמנהלות נשים הופכים לעתים לקבוצות תצפית ומעקב אחר המתפללים היהודים,
הנשים עצמן מדברות בראיונות על "היותן במצב שלא התגייסות תמידית על הטראסות של אל אקצא', ועל חובת האחיזה והשמירה על ההר". כך גם חלואני, ח'ויס וסדאוי. על פי חלק מהעדויות, מבינות הנשים שמשטרת ישראל ממעטת לעצור נשים בכלל ונשים מוסלמיות בפרט, ולפיכך יש להן, ל"מראביטאת", סיכוי טוב יותר לפעול ביתר חופשיות.
הנשים אומרות בשלל ראיונות בתקשורת הערבית, כי "חברותן בחוגי הלימוד על הטראסות" הן בבחינת "מימוש עצמי" של הנשים", שחלק גדול מהן מצוידות ב"אייפדים" ובמצלמות לצורך מילוי משימות התיעוד של היהודים על ההר וחלקן, כמו הנאדי חלואני, משמשות כעיתונאיות עבור ערוצי התקשורת המזוהים עם האחים המוסלמים והחמאס. כשלושים מהנשים עוטות צעיף עם פס בצבע זהב, גם במהלך הפעילות על הטראסות.
לפי מקורות במזרח העיר, הנשים האלו מופיעות ב"רשימה השחורה" של משטרת ירושלים, ובשפתן היא נקראת "רשימת הזהב", והחברות בה זוכות לכבוד רב.
מרתק
השבמחק